דמנציה היא מחלה בה ישנה ירידה הדרגתית בתפקודים קוגניטיביים (זיכרון, שפה, התמצאות ושיפוט) המשפיעים על התפקוד היומיומי, כאשר מחלת האלצהיימר מהווה כ-60%–70% ממקריה. הסימנים הראשונים כוללים שכחה של מידע חדש הפוגעת בתפקוד, חזרה על שאלות וקושי בהתמצאות. ההתמודדות המומלצת כוללת אבחון רפואי מוקדם, טיפול סבלני ואמפתי, תקשורת רגישה מופחתת גירויים וויכוחים, שמירה על שגרה מוכרת ושילוב מטפל או מטפלת סיעודית בבית במידת הצורך.
כשאדם קרוב מתחיל להשתנות, זה יכול להיות מבלבל, מטריד ולעיתים אפילו מפחיד. לפתע הוא יכול לשכוח דברים שכבר ידע, מתקשה למצוא מילים, חוזר על אותן שאלות או מתנהג בצורה שאינה אופיינית לו. האם זו פשוט שכחה שמגיעה עם הגיל? האם מדובר בדמנציה? ואיך יודעים מתי הגיע הזמן לפנות לעזרה?
דמנציה הינה מחלה שמתפתחת בהדרגה ועלולה לפגוע בזיכרון, בשפה ובתקשורת, בהתמצאות, ביכולת החשיבה, בשיפוט ובתפקוד היומיומי. ככל שהמצב מתקדם, עלולה להיפגע גם העצמאות של האדם ולגדול הצורך בעזרת אחרים. אלצהיימר היא הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה, והיא אחראית לכ־60%-70% ממקרי הדמנציה.
חשוב להדגיש: דמנציה אינה חלק טבעי ובלתי נמנע מההזדקנות, ושכחה כשלעצמה אינה מעידה בהכרח על דמנציה. כאשר השינויים מתחילים להשפיע על התפקוד היומיומי, חשוב לפנות לבירור רפואי.
דמנציה ואלצהיימר במספרים
מדובר בתופעה רחבת היקף, שמשפיעה לא רק על האדם שמתמודד עם המחלה אלא גם על בני משפחתו והמטפלים בו.
רוצים לבדוק זכאות למימוש חוק סיעוד?
השאירו פרטים ונשוב אליכם לשיחת ייעוץ והכוונה ללא עלות.
לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2021 חיו בעולם כ־57 מיליון אנשים עם דמנציה, וכמעט 10 מיליון מקרים חדשים מתווספים מדי שנה. אלצהיימר היא הצורה השכיחה ביותר של דמנציה ומהווה כ־60%-70% מהמקרים. המשמעות היא שמאחורי המספרים האלה נמצאות מיליוני משפחות שמתמודדות עם שינוי הדרגתי באדם שהן מכירות ואוהבות.
ההתמודדות עם דמנציה אינה שאלה רפואית בלבד. ככל שהמחלה מתקדמת, עשוי להיווצר צורך בעזרה בפעולות היומיום ובהשגחה, ולכן גם בצורך במערך תמיכה סביב הקשיש ובני משפחתו.
מהם הסימנים הראשונים לדמנציה?
הסימנים הראשונים יכולים להיות עדינים מאוד. לעיתים המשפחה מבחינה בהם רק בדיעבד, לאחר שהצטברו כמה שינויים.
בשלבים הראשונים עשויים להופיע:
שכחה קלה – בעיקר שכחה של שמות, מידע חדש ואירועים שהתרחשו לאחרונה.
לדוגמה, אדם עשוי לשאול שוב ושוב את אותה שאלה, לשכוח שיחה שהתקיימה זמן קצר קודם לכן או להתקשות לזכור שמות של אנשים מוכרים. חשוב להבחין בין שכחה רגילה לבין שכחה שפוגעת בתפקוד.
קושי בהתמצאות – הקשיש עשוי להתחיל להתבלבל לגבי היום, השעה או המקום שבו הוא נמצא, או להתקשות למצוא חפצים שהיו מוכרים לו.
קושי בביצוע פעולות מוכרות – פעולות שבעבר היו פשוטות עלולות להפוך למורכבות יותר- למשל בישול, קניות, שימוש במכשירים או ניהול כספים.
צורך בהכוונה עדינה – בתחילת הדרך ייתכן שהאדם עדיין עצמאי למדי, אך זקוק ליותר תזכורות, הכוונה או עזרה בהתארגנות.
מה אפשר לעשות בשלבים הראשונים?
אחד הדברים החשובים ביותר הוא לא לשלול לאדם מוקדם מדי את עצמאותו. במידה והוא מסוגל לבצע פעולות בעצמן, לאפשר לו לעשות אותן. במידה ונהנה מתחביב מסוים, חשוב לנסות להמשיך אותו, גם אם בצורה או באופן פשוט יותר.
פעילות גופנית, קוגניטיבית, ותחביבים מוכרים יכולים להשתלב בשגרת היום בהתאם ליכולותיו ולהעדפותיו.
כדאי גם לשמור ככל הניתן על סדר יום קבוע, סביבה מוכרת, פעילויות מוכרות וסביבה רגועה שאינה עמוסה בגירויים (מומלץ למשל להפחית צפייה בחדשות).
ככל שהדמנציה מתקדמת – מה משתנה?
דמנציה היא תהליך הדרגתי, אך קצב ההתקדמות ואופי התסמינים אינם זהים אצל כולם. למחלה ישנם שלושה שלבים עיקריים: דמנציה קלה, בינונית ומתקדמת. ועם התקדמות המחלה, המשפחה עשויה להבחין בשינויים נוספים, כגון:
קושי בתקשורת – מספר המילים עשוי להצטמצם, האדם עשוי להתקשות למצוא מילים או להשתמש במילה אחרת במקום המילה שהתכוון לומר. אצל אנשים שמדברים יותר משפה אחת, בני המשפחה עשויים להבחין גם בבלבול בין שפות. בשלבים מתקדמים יותר, התקשורת עלולה להפוך למשפטים קצרים או למילים בודדות.
שינויים בהתנהגות – אדם שהיה רגוע כל חייו עלול להפוך לחסר מנוחה, חשדן או עצבני. יכולים להופיע גם שינויים חדים במצב הרוח או בהתנהגות. דמנציה יכולה להיות בהתנהגות חריגה הכולל, כולל רוגז וחשדנות.
התנגדות לביצוע פעולות יומיומיות – פעולות כמו רחצה, אכילה, לבוש או טיפול אישי עלולות להפוך למקור לקושי ואף להתנגדות. חשוב להבין שההתנגדות אינה בהכרח “דווקא”. לעיתים האדם אינו מבין מה מבקשים ממנו, אינו מזהה את הסיטואציה או מרגיש מאוים.
בלבול בזיהוי אנשים ומצבים – עם התקדמות המחלה עלול להופיע קושי לזהות אנשים מוכרים, להבין היכן נמצאים או להבין מה מתרחש סביבם.
בשלבים מתקדמים: התלות גוברת
בשלבים מתקדמים יותר, האדם עלול להזדקק לעזרה רבה יותר בפעולות היומיום. התקשורת עשויה להצטמצם, היכולת להתנייד עלולה להיפגע והאדם עשוי להפוך תלוי יותר באחרים עבור פעולות יומיומיות דוגמת רחצה, לבוש, אכילה, ניידות ופעולות נוספות.
בשלב הזה חשוב לשים לב לשני היבטים משמעותיים שמירה על בטיחות האדם וכל כבודו. גם כאשר האדם מתקשה להביע את רצונותיו, חשוב לנסות לזכור את האדם שהוא ושהיה ולא רק להסתכל על המחלה.
אחת הטעויות הנפוצות שמומלץ להימנע מהן – וויכוחים
אחד האתגרים הגדולים בהתמודדות עם דמנציה הוא הרגע שבו האדם אומר או מאמין במשהו שאינו תואם את המציאות.
התגובה הטבעית שלנו היא לתקן:
“זה לא נכון.” “אמרתי לך את זה כבר.”
“איך אתה לא זוכר?” “את לא רואה שזה הבן שלך?”
אבל ויכוח לא יעזור לו לזכור. במקום זאת, נסו להבין מה האדם מרגיש. אם הוא מבולבל, נסו להרגיע אותו. אם הוא חושש, התייחסו לחשש. אם הוא מחפש אדם שאינו נמצא, אפשר לנסות להבין מה אותו אדם מייצג עבורו.
לא חייבים להסכים עם המציאות כפי שהאדם רואה אותה, אבל אפשר לכבד את התחושה שלו.
5 טיפים לתקשורת עם אדם עם דמנציה
- דברו בגובה העיניים – שבו מול האדם, שמרו על קשר עין ודברו אליו ישירות ולא מעליו.
- דברו לאט ובמשפטים קצרים – תנו לו מספיק זמן לעבד את השאלה ולהגיב. אל תמהרו להשלים עבורו כל משפט.
- הימנעו מוויכוחים – אם האדם זוכר אירוע בצורה שונה מכם, שאלו את עצמכם האם באמת חשוב לתקן אותו באותו רגע.
- אל תבחנו את הזיכרון שלו – שאלות כמו “אתה זוכר מי אני?” או “את זוכרת מה עשינו אתמול?” עלולות ליצור תסכול ומבוכה. אם האדם אינו מזהה אתכם, הציגו את עצמכם בעדינות במקום להיעלב.
- שימו לב גם לתקשורת שאינה מילולית – טון הדיבור, הבעת הפנים, מגע וקשר עין יכולים להעביר מסר מרגיע.
| דגשים לתקשורת עם אדם דמנטי | מה מומלץ לעשות בפועל? | ממה חובה להימנע? | מדוע זה חשוב? |
|---|---|---|---|
| דיבור בגובה העיניים בקצב איטי | ישיבה מול האדם, שמירה על קשר עין ומתן זמן לעיבוד ומענה | דיבור מעל ראשו או השלמה מהירה של משפטים | מעניק תחושת כבוד ומסייע בהפחתת עומס קוגניטיבי |
| משפטים קצרים | שימוש בשפה פשוטה והנחיות ברורות | הצפת מידע או הוראות מורכבות | מסייע במניעת תסכול ובלבול בזמן ביצוע פעולות |
| מניעת ויכוחים | הפגנת אמפתיה ומתן מענה לתחושה ולרגש | לתקן או לבטל את הנאמר – למשל “זה לא נכון” או “אמרתי לך כבר” | ויכוח אינו מסייע לזכור ורק מגביר מתח ורוגז |
| הימנעות ממבחני זיכרון | הצגה עצמית או תזכורת מי אתם בעדינות במידת הצורך | להימנע משאלות כגון “אתה זוכר מי אני?” או “מה עשינו?” | מניעת מבוכה, תסכול ותחושת כישלון של האדם הדמנטי |
| תקשורת לא-מילולית | שמירה על טון דיבור מרגיע, הבעת פנים רכה ומגע עדין | שפת גוף לחוצה, כועסת או חסרת סבלנות | מסרים לא-מילוליים נקלטים גם כשיכולת התקשורת נפגעת |
ומה לגבי פעילויות ושגרה?
גם כאשר המחלה מתקדמת, חשוב לא לוותר על פעילות. הפעילות צריכה להשתנות בהתאם ליכולת של האדם. מה שפעם היה תשבץ מורכב יכול להפוך להאזנה למוזיקה אהובה.
טיול ארוך יכול להפוך להליכה קצרה. בישול מורכב יכול להפוך לעזרה בערבוב או בסידור השולחן.
העיקר הוא לא מידת המורכבות של הפעילות אלא התחושה שהאדם עדיין משתתף, עושה ובוחר.
אלצהיימר ודמנציה: מתי כדאי לפנות לאבחון?
אם אתם מזהים שינוי מתמשך בזיכרון, בהתמצאות, בשפה, בהתנהגות או בתפקוד – אל תנסו לאבחן לבד. מומלץ לפנות לרופא או רופאת המשפחה כאשר מופיעים סימנים מחשידים. ובהמשך ניתן להפנות לאבחון אצל מומחים בתחומים כמו גריאטריה או נוירולוגיה.
חשוב לעשות זאת גם משום שלא כל ירידה בזיכרון נובעת מאלצהיימר או דמנציה. מצבים רפואיים אחרים, תרופות או גורמים נוספים עלולים לגרום לתסמינים דומים, וחלקם ניתנים לטיפול.
למה אבחון מוקדם חשוב?
גם כאשר אין ריפוי לדמנציה, אבחון מוקדם יכול לסייע למשפחה להבין מה קורה, לקבל במקרים מסוימים טיפול לחלק מהתסמינים, להיערך לשינויים הצפויים ולקבל החלטות בעוד האדם עדיין יכול להיות מעורב בהן.
מתי כדאי לשקול מטפל סיעודי בבית?
ככל שהדמנציה מתקדמת, ייתכן שהאדם יזדקק לעזרה בפעולות היומיום ולהשגחה. בשלב הזה בני המשפחה עשויים למצוא את עצמם מנסים לשלב בין עבודה, ילדים, זוגיות, חיים אישיים וטיפול בהורה.
וזה בדיוק המקום שבו חשוב לזכור: לבקש עזרה אינו אומר שמוותרים על יקירכם. להפך. עזרה מקצועית יכולה לאפשר למשפחה להמשיך להיות משפחה – ולא להפוך כולה לצוות מטפלים.
מטפל סיעודי בבית יכול, בהתאם לצרכים ולמסגרת השירות, לסייע בפעולות היומיום, ברחצה, לבוש, אכילה, ניידות, השגחה וליווי.
אך במקרה של דמנציה יש משמעות גדולה גם לאופן שבו הטיפול ניתן. “לכל מטופל שלנו יש אופי שונה, רצונות שונים וצרכים שונים” זו אחת התפיסות המרכזיות שמציג הצוות המקצועי של דנאל סיעוד.
בדנאל סיעוד מדגישים כי ההתאמה בין המטפל לקשיש נעשית על סמך היכרות עם שני הצדדים, בחינת צורכי הקשיש והקשבה לרצונותיו. תהליך האיתור, ההשמה והמעקב נעשה באמצעות עובד מקצועי ובתיאום מתמשך עם בני המשפחה.
חשוב לא פחות – אל תשכחו את עצמכם
כשההורים או יקירכם מתמודד עם דמנציה, קל מאוד שכל תשומת הלב תופנה אליהם. אבל גם בני המשפחה זקוקים לתמיכה. טיפול באדם דמנטי עלול להיות מתמשך ותובעני ולכן חשוב לזכור:
- לעצור רגע ולנשום – לפנות לעצמכם גם זמן קצר.
- לשמור על קשר עם אנשים קרובים ולא להשאר לבד – לשתף בני משפחה וחברים במה שעובר עליכם.
- זו לא בושה לבקש עזרה – העזרו באנשי מקצוע במידת הצורך על מנת להקל על ההתמודדות.
- וזכרו שאתם לא צריכים לדעת הכל – אף אחד לא נולד עם הידע איך לטפל באדם עם דמנציה. מותר לשאול, להתייעץ ולבקש הכוונה.
בסופו של דבר, מילות המפתח הן סבלנות ואמפתיה, גם כלפי הסובל מדמנציה וגם כלפי עצמכם.
